אבי פולסקי / מאבחן ומטפל מדופלם ומאושר על ידי משרד החינוך ואופק חדש בהפרעות קשב וריכוז

מערכות חינוך רבות בעולם מדווחות שהמעשה החינוכי במפגש עם התלמידים נעשה קשה יותר משנה לשנה: נשמעת קריאה נואשת ממורים, הורים ותלמידים – קשה ! כואב ! שוחק ! מטריד ! כל האמור עוד טרם משבר הקורונה, בו שהו רוב הילדים בבית במינימום תנועה. לביה"ס נדרש בדחיפות שינוי מתכונת.
נתבונן בדוגמא: הצלצול נשמע, ותלמידים פורצים כטילים לחצר; מה אומרים לנו הילדים ללא מילים? שיש בהם מוטיבציה עזה לתנועה, שלא די שאינה מנוצלת ללמידה, אלא להיפך – מפריעה לה. הם זקוקים לתנועה, ובורחים למקום בו היא מותרת.
מה מצפה המורה מהתלמיד המגיע לכיתה?
• 1- עניין ועוררות מוחית- למנוע שעמום וחוסר עניין או תיוג כהיפראקטיבי – ADHD;
2- יכולת לשבת בשקט – שיהיה לו שקט מוטורי;
3- הקשבה שמיעתית יעילה ללא התנתקות – שלא יהיה ADD;
4- שלא יהיה עצלן, מסורבל, היפוטוני – יציבה וטונוס שרירים — שלא יהיה – DCD;
5- כשירות תפקודית ללימודים מבוססי קריאה, כתיבה ומתמטיקה, שלא יהיה
דיסלקטי, דיסגרפי ודיסקלקולי – SLD;
• 6- נינוחות חברתית וביטחון בין אישי יעילים ומספקים בתוך חברת הכיתה הצפופה,
שלא יהיה מסתגר או תוקפני חברתית – SOCIALLY DISCOMFORT ;
• 7- משמעת וגבולות ללא בעיות התנהגות – שלא יהיה ODD .

עקב שינויים סביבתיים גדולים ומהותיים בעולם העכשווי, נחשפים הילדים חשיפה מוקדמת לרעלנים בהדברות המזון, ולקרינות, מה שמגביר סיכויי סימפטומים אוטיסטיים, ההתנסויות של הילדים הצטמצמו, השכונה שנעלמה יחד עם משחקי ואימוני הילדים, והמשמעותי ביותר הופעת הצגים השונים והשפעתם על העוררות המוחית. זמן ההורות המצומצם והסמכות ההורית שנשחקה, וחזרת הורים לעבודה בזמן שהילד עדיין בינקותו, הינם חלק נוסף
מהגורמים המשפיעים, וכך יותר ויותר ילדים, בין אם הם עם כותרות או בלעדיהן, מגיעים לביה"ס כשהם:
משועממים וחסרי עניין ומוטיבציה, חסרי שקט מוטורי, קשיים בהקשבה, טונוס שרירים ויציבה לא יעילים, עם תפקודי למידה לא תקינים, עם חוסר נינוחות חברתית, עם הרבה תוקפנות וללא משמעת וגבולות! והמעשה החינוכי נעשה קשה יותר ויותר..
בכיתה ממוצעת עלול להיות תמהיל של 5 ילדים היפראקטיביים, 7 מרחפים, 10 משועממים, 3 תוקפניים ואלימים, 4 ללא משמעת וגבולות, ושלושה היפוטונים שרובצים על השולחן, ועוד לקויי למידה בתחומים השונים – הכל נמצא בכיתה, וכה קשה לקיים משמעת, ארגון והעברת ידע.

איך יוצאים מזה ? מה עושים ?

לייעול הלמידה יש לשפר את שלושת הסימפטומים שהכי מכבידים והם:
עניין והעוררות המוחית של הילד, שלא יהיה משועמם שיוכל ללמוד שיהיה לו שקט מוטורי, שלא יהיה היפראקטיבי שתהיה לו יכולת להקשבה שמיעתית יעילה לאורך די זמן מבלי שיהיה מנותק ואסטרונאוט. הסימפטומים בשלושת התחומים הנ"ל בדייכ מסווגים כ-ADHD – בעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות.
האבחון שאני מבצע על פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תיפקודית הוא לאתר את שורש הבעיה, את התיפקוד הבסיסי שבו מצוי הכשל הגורם לבעיות, ולכוון אליו את הטיפול.
יש לזכור שהיפראקטיביות נובעת מחוסר בתחושה, ולכן צריכה להיות מטופלת תחושתית באמצעות ויסות חושי ולא בדרך התנהגותית.
אחד הגורמים שמשפיע על כל שלושת הגורמים האמורים הינו התיפקוד של הויסות החושי.
תחושה – היא המאפשרת למוחם להכיר כל דבר סביבנו, ואת גופנו מבפנים והיכן הוא נמצא במרחב. ברגישות-יתר שמיעתית – כשהשמיעה רגישה מידי, שומעים רעשים בעוצמה רבה מדי ורחשים רחוקים כמו היו קרובים, מה שגורם למוסחות דעת, וכתגובה סוגר מוח הילד קשב, כהגנה, והילד הופך מנותק, אסטרונאוט. אלה חלק מהסימפטומים שמגדירים את האבחנה של ADHD. בנוסף קיימים קשיים בשתי תחושות חשובות נוספות: חוסר בחושה הפרופריוצפטיבית וחסר בתחושה הוסטיבולרית הגורמות לסימפטומים של ADHD עם היפראקטיביות.

התחשוה הפרופריוצפטיבית – היא התחושה העמודה של הגוף, השרירים והגידים, שנותנת למח משוב לגבי הגוף, אינפורמציה מתוך הגוף לתכנון תנועה ויציבה.

כשיש חוסר בתחושה זו יפעיל הילד חזק יותר את השרירים והמרפקים, יאהב לחץ עליהם וחיבוקים עזים, ויהיה תנועתי מאד – יהיה היפראקטיבי.